אפרים

אנחנו רואים יונה וחושבים על המלים צלם אנוש. הרוח היא חידה וגם הרוח שנושבת בין הבתים בסוף דצמבר. עוד מעט אנחנו מתים ובכל זאת אנחנו ממלאים את חלונות הראוה [מאחורי זכוכיות גדולות] באינספור חפצים. מה שקוראים מכונית עומד וזז עומד וזז ואסור לצעוק. 
כבר אין לנו אמהות או שהן זקנו מאוד והן יוצאות כמו דחלילים מן הפתחים האחוריים של מוניות. בבית הקולנוע אנחנו רואים סיפורים אחרים ואנחנו שוכחים שאנחנו יוצאי רומניה. פה ושם אנחנו מתים וטומנים את גופותינו באדמה ואנחנו חוזרים מבתי הקברות ומרתיחים מים בקומקומים שלנו. מי ששותה תה שותה תה ומי ששותה קפה שותה קפה ברחובות שאנחנו נותנים להם שמוות כמו אבן גבירול.
כוחות גדולים יותר מכוחה של הספרות מניעים אותנו. למשל כוחה של האָלֶף שהיא אנחנו כל אחד לבדו והַהֵא שהיא חמש האצבעות והַבֵּית כשאנחנו שְנַיִם בעולם הזה וחמש האצבעות [הַהֵא האחרונה] נוגעות בנו.