שכול וכשלון

'שכול וכשלון' הוא שיא יצירתו הספרותית של יוסף חיים ברנר (1881‑1921). הספר הוא מעין רומאן של אבנים, ספר אכזרי, 'מגילת אימים' של ממש. הוא קשה לקריאה מכמה בחינות אך הקורא העקשן ישאב עד מהרה לעולם אפל של בעל יסורים ולשטף קריאה עצבנית שלא קל להשתחרר ממנה. אין פלא שמרובה המחקר על הספר, אך מעטים הם אלו שקוראים אותו בימינו. על כן נתעוררנו להדפיסו מחדש בירושלים בבחינת זכרון, מחאה ותוכחה.

נאמנים דברי יעקב רבינוביץ שכתב עם הופעת המהדורה הראשונה של הספר בשנת 1920: 'ספר כזה אינו ניתן להפטר באיזו שורות. לדבר עליו בפרוטרוט – הכאב גדול יותר מדי. אבל אם יש עוד בית בארץ שספר זה איננו בו – אות היא כי ארץ מטומטמת זו אינה יודעת מה זה כאב. כן, ברנר הכיר ארץ זו ואנשיה, את אוירה הריק ואת העינים הריקות של בניה ובנותיה. והיחס שלה אל ברנר וספרו מספיק להעיד על כל השכול והכשלון. ברנר צדק – ואל יפטפטו פה על ברנר הקדוש'.

למהדורה שלפניכם, שהותקנה על פי דפוס ראשון בתיקונים קטנים, צורפה אחרית דבר מאת חיים באר.