סתיו

סתיו 2016. אליזבת בת 32. דניאל, החבר הכי טוב שלה, בן 101. בריטניה שסועה אחרי משאל הברקזיט.

 

כשאליזבת ודניאל הכירו היא היתה בת שמונה והוא כמעט בן שמונים. זה לא הפריע להם לדבר שעות על גבי שעות ולהפוך לחברים לכל החיים. עכשיו דניאל שקוע בשינה, ואליזבת נוסעת פעם בשבוע מבית אמה ונדי כדי לבקר במעון הסיעודי שבו הוא מאושפז ולקרוא באוזניו ספרים. היא נזכרת בשיחות שהיו להם בילדותה: על חיים ואמנות, דמיון ומציאות, אמת ושקר. היא נזכרת בציורים של פאולין בוטי, אמנית־פופ מרדנית ומחוננת שפעלה ומתה בשנות השישים. דניאל סיפר לה על הציורים האלה. גם דניאל, בחלומותיו, נזכר בבוטי ובאהבתו אליה. הוא נזכר גם באחותו, האנה, נערה מבריקה שלא הצליחה להימלט מגרמניה במועד כמו אחיה.

 

בכתיבה שנונה, משחקית, מנצנצת בדיאלוגים מלאי ברק, אלי סמית משרטטת רשת של קשרי השראה, חברות ומשפחה בין דניאל, אליזבת, ושאר הדמויות בסיפור. כל אחת מהדמויות האלה מתמרדת בהתרסה ובהומור נגד מציאות חברתית ופוליטית שמנסה לדחוס אותה לתבנית של מוסכמות ודיכוי.

 

אלי סמית, ילידת 1962, היא סופרת סקוטית מוערכת. ספרה "סתיו" שהיה מועמד לפרס המאן בוקר הוא הראשון ב"רביעיית עונות השנה" שלה.