את הקשר האמיץ ביותר בין שתייה ושירה אפשר למצוא בחג התשעה לחודש התשיעי לפי הלוח הישן; יום שבו היו מטפסים למקומות גבוהים, תוקעים גבעולי קרנית בדש הבגד, שותים יין מתובל בחרציות, וכותבים שירים חדשים. מקור החג בסיפור על קדוש שחי בהרים והזמין אליו ידידים לבלות אצלו את היום. כשחזרו לביתם גילו שבשעה שהיו במקום אחר, כל בעלי־החיים בבית מתו.
זהו חג מתאים להעלות את זכרו של טאו צ'יין, המשורר שאהב את החיים הפשוטים, וגם יין, וחרציות, ושיחות ידידים על ספרים ישנים. ומכיוון שהמִספרים האי־זוגיים הם מספרי ה"יאנג" (העיקרון הפעיל, הזכרי), החג נקרא גם "יום היאנג הכפול". ומי שחוגגת אותו בשיר הבא היא נציגת העיקרון המַשְלים, לִי צִ'ינְג־גָ'אוֹ (1151-1084), הידועה במשוררות של סין העתיקה, שאהבה גם היא יין וחרציות וספרים ישנים, וכמו רבים לפניה ציינה גם היא את היום במשתה לאדם בודד.

משתה לאדם בודד מכיל הרבה תרגומים, מעט מקור, כמעט הכל שירה. זהו הוא ספר מלא קסם, מגוון ומורכב. אשר מלא בעושר של תרבויות ושפות, אלה המרחבים שבהם נע דן דאור, בין מזרח למערב ובין העבר הרחוק להווה. הספר מרהיב ברבגוניתו, תרגום מעשר שפות, עם הערות ומבואות שצורפו לתרגומים. מלאכת מחשבת עשויה עברית דאורית מיוחדת שמשתנה בהתאם לשפת המקור.
ספר יפהפה ומלא הומור, מתנה שהשאיר לנו דן דאור ומזכרת לו, שביקש את החירות להיות שונה בכל יום. לשיר בכל יום שיר חדש.

תרגם: דן דאור

עורך: אלי הירש