רפרם חדד, אמן יפואי, צלם, איש אוכל, נסע ללוב כדי לצלם בתי כנסת ובתי קברות יהודיים עתיקים. המציאות טפחה על פניו והביאה אותו אל הכלא הלובי, ל-170 יום של עינויים. הסיפור האמיתי לחלוטין של חדד נקרא כמו רומן מתח צבעוני אך מורכב ומטריד, כפי שהפער בין דמותו העליזה של רפרם לבין המציאות הקשה שנקלע אליה בשבי מטריד לכל אורך הקריאה. המוזיקה והאוכל הם מוטיבים שחוזרים לאורך הרומן, כמו גם ההתעסקות בזיכרון, בשחזור המאורעות שקדמו למעצר, בשחזור חוויות המעצר כעת, מששוחרר.