ילד

33.
בשדרה החמישית ביום
כיפור מתוודים סְלח
חטאנו חטאים שאנו
חייבים עליהם ערירי

לא קמים בבוקר
לא בצהרים לילה
לבן קצף בירה

כוסיות ערק רודפות
העינים שלךְ דבש

שיכור, זמזום מסתחרר
סביבנו עוקצךָ
נמסך בדם

ספר שיריו השני של עדי עסיס מציג שירה צפופה, מפלחת. הילד שאיננו, שמעולם לא באמת היה למשורר ולזוגתו, הוא גיבורו של הספר. הרבה אהבה, צער ואובדן מסוג עצוב במיוחד, כזה שקשה לדבר עליו משום שלא באמת היה דבר מה מוחשי שאיננו כעת, הופכים את הספר ליצירה דחוסה, קשה ויפה מאין כמוה. בסופו של הספר מחזור שירים בשם "סטטוסים" ובו מקבץ שירה-פרוזאית/פרוזה-שירית בלתי מנוקדת.