*
הֶחָלָל מְדַבֵּר אִתִּי.
לֹא הֶחָלָל הַחִיצוֹן.
לֹא הֶחָלָל שֶׁנָּפַל.
לֹא הַקֶּרַע בַּחֻלְצָה, בַּתַּצְלוּם,
בַּנֶּפֶשׁ.
הֶחָלָל שֶׁסְּבִיבִי, כָּל מַה שֶּׁאֵינוֹ אֲנִי
וּמֵכִיל אוֹתִי,
כָּל מַה שֶּׁמְּחֻסֶּרֶת מִמֶּנּוּ צוּרָתִי,
שֶׁתּוֹפֵר אוֹתִי בְּחוּט אֲוִיר
רָצוֹא וָשׁוֹב.
הוּא הַמַּחְזִיק אוֹתִי בְּכַפּוֹתָיו
הַלֹּא נִרְאוֹת,
לוֹחֵשׁ:
הֱיִי, הֱיִי, הֱיִי.
סיון הר־שפי – משוררת, מרצה לספרות וכתיבה יוצרת, ממייסדי ומובילי בית המדרש ‘זוהר חי’, עורכת ‘עתר’ כתב עת לספרות ואמנות, זוכת פרס רעיית הנשיא לשירה. זהו ספר שיריה השמיני.
