ספר החתולים השימושיים של פוסום הזקן

חגיגה של חתולים!

המשורר ת"ס (תומס סטרנס) אליוט, חתן פרס נובל לספרות 1948, נודע כאחד מאבות השירה המודרניסטית. למשורר הקודרני החתום על יצירות כגון "ארץ הישימון" היה גם צד שובב ורך. בשם האלטר-אגו "פוסום הזקן" הוא כתב בשנות השלושים של המאה ה-20 את שירי החתולים המובאים פה: דיוקנאות של חתולים זקנים וחתולים צעירים, חתולים עצלים וחתולים פעילים, חתולים שמנים וחתולים רזים, וכולם – חתולים שימושיים.

קובץ השירים התפרסם לראשונה באנגלית ב-1939. הוא שימש בסיס לאחד ממחזות הזמר הכי מצליחים בתולדות ברודוויי: CATS!  (חתולים!)

לעברית תורגם בעבר על ידי יהודית קופנהגן להוצאת הקיבוץ המאוחד (מינוס שניים מהשירים), וכעת אנו מתכבדים להציע תרגום וירטואוזי חדש ומלא של רונן סוניס, שאף הוסיף הקדמה והערות/הארות. את המהדורה מלווים איוריה של הקומיקסאית הישראלית המפורסמת בדיוקנאות החתולים שלה, הלוא היא אילנה זפרן.

ספר מתנה לכל הגילאים.

הספר רואה אור בסיוע המפעל לתרגום ספרות מופת של המרכז לספריות וספרות בישראל (ע"ר), ובתמיכת משרד התרבות והספורט; ובסיוע מועצת הפיס לתרבות ולאמנות.

איך לקרוא לחתול?

אֵיךְ לִקְרֹא לֶחָתוּל? זֶה עִנְיָן פְּרוֹבְּלֵמָטִי

וְלֹא שַׁעֲשׁוּעַ לִימֵי הַחֻפְשָׁה.

וַדַּאי תַּחְשְׁבוּ שֶׁאֲנִי הִשְׁתַּגַּעְתִּי

אִם אֶטְעַן שֶׁחָתוּל – כִּנּוּיִים לוֹ שְׁלוֹשָׁה.

רֵאשִׁית, יֵשׁ לוֹ שֵׁם מְקֻבָּל, כָּךְ נִדְמֶה לִי,

כְּמוֹ פִּיטֶר, אוֹגוּסְטוּס, אָלוֹנְזוֹ אוֹ פּוֹל,

כְּמוֹ וִיקְטוֹר אוֹ ג'וֹנָתָן, ג'וֹרְג' אוֹ בִּיל בֶּיְלִי –

מִין שֵׁם יוֹמְיוֹמִי וְשָׁגוּר בְּפִי כֹּל.

יֶשְׁנָם גַּם שֵׁמוֹת הֲדוּרִים מִן הַיֶּתֶר,

לְמָר וְלַגְּבֶרֶת, לִשְׁנֵי הַמִּינִים,

כְּמוֹ פְּלָאטוֹ, אַדְמֵטוֹס, אֵלֶקְטְרָה, דֶמֶטֵר –

גַּם אֵלֶּה יַתְאִימוּ לְכָל הַזְּמַנִּים.

מִלְּבַד זֹאת, נָחוּץ לֶחָתוּל שֵׁם מַפְתִּיעַ,

אָז תְּנוּ לוֹ גַּם שֵׁם חֲגִיגִי וּמַרְשִׁים,

וָלֹא – אֵיךְ יִזְקֹף אֶת זְנָבוֹ לָרָקִיעַ

וְאֶת שְׂפַמְפַּמּוֹ לְעֵינֵי אֲנָשִׁים?

רוֹצִים דֻּגְמָאוֹת? טוֹב, אֶתֵּן לָכֶם קֹרֶט:

יֵשׁ מַנְקוּסְטְרָפ, קְוַאקְסוֹ וקוֹרִיקוֹפָּאט,

יֵשׁ בּוֹמְבָּלוּרִינָה וְיֵשׁ גֵ'לִילֹרֶת –

שֵׁמוֹת שֶׁכְּמוֹתָם אֵין יוֹתֵר מֵאֶחָד.

אַךְ מֵעֵבֶר לָזֶה וּמֵעַל לְכָל אֵלֶּה

יֵשׁ שֵׁם שֶׁאוֹתוֹ לֹא תּוּכְלוּ לְנַחֵשׁ;

מֶחְקָר אֱנוֹשִׁי לֹא יַחֲשֹׂף אֶת הַפֶּלֶא –

רַק חָתוּל יֵדָעֵהוּ – וְלֹא יְפָרֵשׁ.

עַל מָה מְהַרְהֵר חֲתוּלְכֶם קְמוּט הַמֵּצַח

שָׁעָה שֶׁהוּא כֹּה מְרֻכָּז בְּעַצְמוֹ?

אֲנִי מְשֻׁכְנָע שֶׁמִּנֵּצַח עַד נֵצַח

חוֹשֵׁב וְחוֹשֵׁב וְחוֹשֵׁב הוּא עַל שְׁמוֹ;

חוֹלֵם בְּאַסְפַּמְיָה

חֲלוֹם בְּאַף־פַּעַמְיָה

עַל סוֹד־סוֹדוֹתָיו שֶׁל הַשֵּׁם שֶׁהוּא שְׁמוֹ.