מרי בירד, מרצה ללימודים קלאסיים באוניברסיטת קיימברידג', היסטוריונית מהוללת של רומא ואחת האינטלקטואליות הציבוריות הבולטות בבריטניה, כבר הפסיקה למנות את מספר הפעמים שבהן האשימו אותה טוקבקיסטים בבורות וכינו אותה "מטומטמת". בדומה לנשים רבות שהעזו להביע עמדות שנויות במחלוקת בפומבי, היא ספגה גידופים, איומים והתייחסויות משפילות למיניותה כעניין שבשגרה.
ואולם, כפי שהיא מראה בספרה נשים וכוח, בריונות רשת מיזוגינית היא רק ביטוי אחד מני רבים לתופעה
הרבה יותר רחבה ומפושטת, ששורשיה מגיעים עד לראשית ההיסטוריה המתועדת של תרבות המערב.
בחיבור צנום אך דחוס זה, המדלג בין העולם הקלאסי של יוון ורומא ובין חברת זמננו, מראה בירד באמצעות
שלל דוגמאות מאירות עיניים, "עד כמה מוטמעים במורשתנו מנגנונים המשתיקים נשים, הממאנים להתייחס אליהן ברצינות ומנתקים אותן (לעיתים פיזית ממש) ממרכזי הכוח". בירד אינה מסתפקת בניתוח היסטורי, פוליטי ותרבותי; היא כותבת על ההתנכלויות המקוונות שהיו מנת חלקה מאז הפכה לפרסונה תקשורתית מוכרת, ובאחרית הדבר המעודכנת חולקת עם קוראיה את סיפור האונס שעברה בצעירותה – טראומה שאותה ניסתה להכחיש ולתרץ לאורך שנים רבות, עד שהעזה להתמודד עם מלוא משמעותה.
הודות לכתיבתה הכנה, הבהירה והמלומדת לעילא של בירד, נשים וכוח זכה לתהודה ציבורית רבה עם פרסומו ב-2017, בעיצומה של מהפכת המי-טו, ואף תואר בעיתונות הבריטית כ"קלאסיקה פמיניסטית מודרנית".