מכתבים לבתו

אני מניחה שאינך יכול לסגל לך את ההרגל להמציא אנשים, לבנות אותם, לקרוע אותם לגזרים ולהניעם ממקום למקום כבובות נייר אם אינך עושה דבר דומה לאנשים בשר ודם.

בדברי ימיו, הודבקו לשמו של פרנסיס סקוט פיצג'רלד תארים רבים – פיצג'רלד הגאון, פיצג'רלד השתיין, פיצג'רלד הפזרן, פיצג'רלד ההרפתקן – חלקם מפוקפקים למדי. אבל תואר אחד, מן החשובים ביותר, אינו עולה תדיר כשמדובר או נכתב בדבר הסופר האמריקאי הגדול – פיצג'רלד האב.

סדרה זו של מכתבים, ששלח פרנסיס סקוט פיצג'רלד לבתו היחידה, פרנסס, לאורך כמעט עשר שנים, היא מדריך הורות ספרותי, מחכים ומרגש, מאת אחד הסופרים הגדולים של המאה העשרים. דרך המכתבים אנו זוכים להצצה חסרת תקדים לעולמו הפנימי וחסר הפשרות של פיצג'רלד: הצצה המספקת אין־ספור דוגמאות מעוררות השתאות לאחדות הטוטאלית בין תפיסתו את הספרות ותפיסתו את החיים, ולאופן שבו התייחס לאנשים הקרובים אליו בחייו וכך גם  לדמויות שברא מליבו – במידה זהה של חמלה וכנות.