חוט מאריך

בקובץ זה שני סיפורים הנוגעים בשברים וקשרים אנושיים. בסיפור 'כביסה' המציאות נפרמת לחלקים. הגוף, המבט, המגע, וחוש הריח הופכים לשפתו היחידה של כאב שלא ניתן לבטאו במילים. דמויות חולפות זו מול זו, נאחזות, מותחות חוט בלתי נראה שמחבר אותן אל מה שנותר ואל מה שנשמט.
בסיפור ׳חוט מאריך׳ משפחה עוזבת את ביתה בעקבות אירוע טראגי, ועוברת לשכונה חדשה, בתקווה לשקט, למנוחה. אך השקט הוא גם ריק, ולתוכו נשאבים הקולות שעולים ומתגברים מהבית השכן. נער שוכב במיטתו, דרוך, גופו כאפרכסת. מהבית השכן, ילדה יוצאת אל הגינה, מודעת לנוכחותו של הנער. הם נקשרים זה בזה בחוט סמוי, שיתארך וימתח.
בשפה עדינה, חדה ומדויקת, נפער המרחב שבין שבר לבין המשך החיים, בין ילדות לבין כאב, בין עדות שותקת לבין התשוקה לפעול.  מתוך מרחב זה, צומח סיפור על קשר, נחמה ועל הניסיון לתקן.