פרטים נוספים
מספר עמודים: 374
שנת הוצאה: 2013
הספר חסר זמנית במלאי
במשך שלושה דורות טיפחה החברה הישראלית נרטיבים ומיתוסים מכוננים הקשורים לשואה ולתקומה ולקשר ביניהם – אלה עיצבו את הוויית החברה הישראלית ואת התודעה הקולקטיבית שלה. אולם בנרטיבים ובמיתוסים שטופחו ישנם הרבה "חורים שחורים"; מדינת ישראל מנסה למנוע שיח על נקודות המבט השונות, היא אינה מאפשרת ראיה היסטורית אחרת זולת זו אשר שוללת את התפיסה הפלסטינית אשר רואה בהתרחשויות של שנת 1948 "נכבה" – אסון מבחינתה.
ספרו החשוב והמרתק של יאיר אורון מבקש לנתח היבטים הקשורים לאירועים אשר התרחשו בארץ-ישראל בשנת 1948; הוא מתייחס באופן ביקורתי לנרטיבים שנוצרו ומציע קריאה פרשנית חדשה למשולש שואה, תקומה ונכבה, משולש טרגי שכמעט ולא נבחן במחקר.
הספר מעלה שאלות ביחס לנושאים מהותיים, בין השאר: האם וכיצד השפיעה השואה על התנהלות המלחמה ב 1948 ועל יחס הלוחמים בני הארץ והעולים החדשים לפלסטינים? האם בצילה היה נדמה שהכול מותר? האם ובאיזו מידה השואה לימדה אותם את שפת הכוח, או שמא הייתה מורת דרך, מנחה למגבלות הכוח, להומניזם ולערך חיי אדם – לכך שקיימים איסורים גם בעת מלחמה; האם ישראל ביצעה מעשי אונס, טבח; האם ערכה טיהור אתני באזורים מסוימים של ארץ-ישראל? האם ביצעה ישראל ג'נוסייד, ואם לא – מדוע יש הטוענים כך? בין פרקי הספר: המפגש בין ניצולי השואה ליישוב, הוויכוח על החזרת הפליטים, הדפים הקרביים של אבא קובנר, סיפורי המלחמה של יורם קניוק, של ס. יזהר ומוסר ומלחמה. אורון מציע בספר זה גישה הומניסטית, אשר לפיה במקום תחרות בין הקורבנות יש לטפח את אחוות הקורבנות, את ההזדהות עם סבלו של האחר.
פרופ' יאיר אורון פרסם למעלה מ-20 ספרים, לצד מאמרים רבים בארץ ובעולם; מלמד וחוקר את נושאי הג'נוסייד, זהויות יהודיות וישראליות באוניברסיטה הפתוחה. אורון נאבק מזה שנים להוראת הג'נוסייד במערכת החינוך ובאקדמיה הישראלית.
מספר עמודים: 374
שנת הוצאה: 2013
פרטים נוספים
מספר עמודים: 374
שנת הוצאה: 2013