גנים בימי מלחמה

באביב 1992, לאחר שנאלץ לעזוב את ביתו בסרייבו, תיאודור צריץ' מתחיל לנדוד ברחבי אירופה. הוא עובר בין ערים, עיירות וכפרים ללא מטרה מוגדרת. ערב אחד, בבית קולנוע ניסיוני, הוא צופה בסרט משונה של הבמאי דרק ג'רמן, בשם הגן. כאן מתחיל המסע המתואר בגנים בימי מלחמה, שאט אט יוביל את הסטודנט לשעבר מסיירבו לפקוד גנים שונים ולבנות תפיסה ייחודית של הטבע ושל המקום שהאדם תופס בו. יחד עם צריץ' נבקר בגנים מפורסמים כמו גני הטווילרי או גן פיינסהיל, ואף נגלה מקומות מוכרים פחות, הנמצאים בשולי החברה ועל התפר של מה שנחשב כגן. כולם חולקים, אומנם, את היכולת להציע לאדם מקום מקלט. במילותיו של צריץ': "אם נותר לנו רק מעט זמן, אם העולם שסביבנו מזדעזע והמוות, בכל צורותיו, צובר תאוצה, לא נותר לנו אלא להפוך פיסת אדמה כלשהי, לא משנה איזו, למקום מזמין, למקום לעוד חיים."

גנים בימי מלחמה הוא יצירת ספרות נדירה. בתיאורים רגישים ועדינים צריץ' פורש בפנינו השתקפות חיה על הגן, כמקום המפגש בין האדם, הטבע והחברה. בפרץ כתיבה עתיר תשוקה, מצליח הסופר לחלוק את נדודיו והרוהריו באמצעות שילוב יוצא דופן בין הגות, יומן, עלילה וכתיבת טבע. צריץ' יוצר עבורנו מקלט ספרותי, שבו רעש ההיסטוריה השואג מכל עבר מגיע אלינו רק כהד רחוק.

תיאודור צ'ריץ' (סרייבו, 1972) הוא משורר וגנן. בשנות התשעים התפרנס כמבקר ספרות עבור עיתונים וכתבי עת בבוסניה, איטליה ואוסטריה, וב־2007 פרסם קובץ משיריו, Samo od poetike može poezija izdahnuti, רק הפיוטי יכול להרוג את השירה. כיום הוא מתגורר בבית כפרי בפרברי סרייבו, חי בהתבודדות ומקדיש את מירב זמנו לטיפוח גינתו הביתית. גנים בימי מלחמה הוא יצירתו היחידה בפרוזה.