'קוקוריקו' - תערוכה מאוירת של יניב טורם במסגרת שבוע האיור 2016
בשבוע הבא יפתח 'שבוע האיור 2016'. אנחנו שמחות להציג את 'קוקוריקו' – תערוכה מאויירת של המעצב יניב טורם, חלק מפרויקט מתמשך שלנו שמסגרתו אנחנו חולמות להזמין אחת לשנה מאיירים/ות צעירים ומובילות לתת פרשנות חזותית חדשה לנובלה 'סיפור פשוט' של ש"י עגנון.
לא פחות מרתק מדרך טיפולו של עגנון בנפש האדם ברומן סיפור פשוט, מעניין לשמוע מפיו של יניב על תהליך העבודה, התחקיר וההשראה שהובילה ליצירת איורי התערוכה. כך הוא מספר:
"במשפט אחד, ׳סיפור פשוט׳ מספר על דמות יחידה ומבולבלת בעולם גדוש נורמות חבריות ברורות. המשפחה והחברה הבורגנית בעייריה שבוש, ומעמד הביניים הניצב בקדמת במת הספר מתנהגים בראוותנות, תאוותנות וגרגרנות. בחרתי בתמונות הממוסגרות התלויות בסלון המשפחה כקונטיינר המכיל את כל התכונות האלה. בתמונות רואים את בני המשפחה כשהם יפים, מחייכים, זקופים וחייהם טובים. אין לדעת מה קורה לאחר שמכבים את המצלמה, ולפני צופה מוצגת האשליה החיצונית שהכל מוצלח וראוי ונכון. כדי להכניס לתוך הקלחת הזאת את נפשו של הירשל, מיסגרתי אל תוך אותן תמונות אלמנטים המייצגים את החברה, במקום את החברה עצמה. אותם דימויים ממוסגרים, מעבר לעובדה שהם אינם מופיעים על קיר המשפחה, מקבלים גם תוספת סוריאליסטית כדי לייצג את מקומו של הירשל בחברה ואת הצביעות שלה. ׳הבית׳ למשל, הוא דימוי המייצג את חשיבותו של בית המגורים המשפחתי. למי שיש כסף יש בית ולמי שלא – לא. ביתם של משפחת הורוביץ גם נמצא בטבורה של העיר והיא מרכזה המסחרי. כל העיירה כולה בנויה על בית קברות והדבר מרמז על כך שהיא רקובה מהשורש. ׳התרגנול׳ הוא ייצוג של נפשו הפראית של הירשל הדחוסה ומאולפת אל תוך חליפה מגונדרת כיאה למעמדו.
תוך קריאת הספר מהר מאד הבנתי ששגעונו של הירשל הוא מה שמעניין אותי. יכול להיות שזה קלוש, אבל כאדם דתי הנמצא בחברה חילונית בכלל וזו הבצלאלניקית בפרט,
וכבצלאלניק הנמצא בחברה הדתית לאומית, אני מוצא את עצמי מזדהה מאד עם הקונפליקט של רצוני האישי מול רצונה של החברה. לכל אחת מהחברות האלה אני לא לגמרי שייך ולא לגמרי זר. בניתוחים שמצאתי על הספר, נתקלתי שוב ושוב במוטיבים שעגנון שותל לאורך הספר. השעון המייצג את הצורך בדיוק ויכולת למדוד ולעמוד בזמנים, הספר המתייחס לעולמה הדימיוני של בלומה ולאהבתה להירשל (לאחר נישואיו למינה הוא מפסיק לקרוא), התרנגול והבית כאמור, היער כמקום מפלט, הנר (שנכבה בזמן חתונתם של הירשל ומינה) ומרמז על סיומה הבלתי נמנע של אהבתם, הסעודה כמובן המציגה את הגרגרנות האין סופית של החברה והמיטה המתייחסת לנדודי השינה של הירשל ולחלומותיו. בחרתי במוטיבים האלה יחד עם הפרשנות שלי כדי לצקת תוכן לאיורים, ובשפה איורית שטוחה, סוריאליסטית ולא מחוייבת בפרופורציות ריאליסטיות כדי להפריד אותם מהמקור ולאפשר לדימוי להביע רעיון מורכב. בחרתי בצבעוניות מצומצמת כדי לרפרר לצילומי פורטרטים ישנים בשחור לבן אך תוספת האדום מעשירה את הפלטה ונותנת עוד מימד גרוטסקי לאיורים."
בשנה שעברה, בתערוכה 'אהבותיו של הירשל', הציגה המאיירת נועה שניר סדרת איורים חדשנית ומעוררת התפלאות.
