חמש מאיירות, חמישה ספרים
בכל פעם שמתחלפת תערוכה בחלל של 'סיפור פשוט', אנחנו מעמיקות את ההיכרות שלנו עם האיור ולומדות מחדש את השפה הייחודית שמלבישה ומפשיטה את המילים. הפרשנות ששפת האיור נותנת למילה היא רבת שכבות, מאפשרת הסתכלות חדשה ואחרת על הסיטואציה המתוארת בטקסט ועל הדמויות והתהליכים שהן עוברות במהלך הסיפור. השבוע ביקשנו מחמש מאיירות יקרות ויקירות, לבחור ספר מאויר שהן אוהבות במיוחד ולספר לנו על החיבור שלהן אליו. הספרים שהן בחרו מזכירים את השילוב הנפלא שנוצר מתוך חיבור של שפה וצורה ומשתלבים היטב באוסף הספרים המאוירים אצלנו בסיפור פשוט, החל מספרי הילדים שאנחנו בוחרות בקפידה, דרך אוסף ספרי הקומיקס והנובלות הגרפיות ועד לאלבומי האיור הייחודיים שמיובאים בשבילנו מחו"ל וכוללים, בין היתר, יצירות של מיירה קלמן, סוזי לי, מוריס סנדק, ברונו מונרי, שרה פאנלי, אולף הג'ק ועוד.
עפרה עמית בחרה ב"The Principles of Uncertainty" מאת Maira Kalman
לאחרונה אני מדפדפת הרבה בספרה של מיירה קלמן. זה מין יומן מאוייר כזה של שנה אחת בחייה, עם ציורים, שירבוטים, רשמים, מחשבות והגיגים, וגם קצת תצלומים. יש משהו כובש (ומעורר קנאה) ברעננות של הקו והכתם שלה, בספונטניות של הכתיבה, בהומור, בזה שהיא לא לוקחת את עצמה יותר מדי ברצינות. לפעמים נדמה לי שהיא אף פעם לא מוחקת מילה או שורה שהיא כותבת, או קו בציור, שהכל ראשוני ואינטואיטיבי, וזה יוצר משהו אותנטי וכנה שאפשר להאמין לו.
לירון כהן בחרה ב-"Vivaldi" מאת Helge Torvund, איירה: Mari Kanstad Johnsen
הספר "ויואלדי" מתאר ילדה קטנה בשם Tyra שלא אוהבת את בית ספר, שם מציקים לה הילדים ומתנהגים אליה בבריונות. יום אחד טיירה מקבלת חתול ומשהו מתחיל להשתנות בחייה, היא מתחילה להרגיש ביטחון ויכולה להתעמת עם הבעיות שלה, משום שעכשיו היא לא מתעמתת איתן לבד.
את הספר איירה המאיירת הנורווגית Mari Kanstad Johnsen. האיורים מופלאים בעיניי, הם מלאים בחופש וקלילות ולא מתחייבים לטכניקה מסויימת אלא מורכבים משילוב מפתיע בין טכניקות וזה עובד. האופן הלא שגרתי שבו המאיירת מניחה את האיורים על הדף, נקודות המבט, הצבעוניות והעושר הנושם, יוצרים יחד חווית דפדוף יוצאת דופן ויצירה מקורית.
איה גורדון נוי בחרה ב"מעשה בנסיכה" מאת יצחק אשכנזי, צייר: אלעד דן
את הספר קיבלתי בגיל ההתבגרות, כיתה ט'. אולי אפילו מחבר שהיה לי, אני לא ממש זוכרת. מה שכן אני זוכרת היטב היא את ההשפעה העמוקה של הספר עליי. קודם כל, היה לי ברור לחלוטין לא רק שהספר הזה נועד לי, אלא שהוא נכתב אודותיי.
כילדה, אהבתי לשקוע בסיפורי אגדות ואיורים מתקתקים עד לצרבת. בגיל ההתבגרות, כשנשלפו הקוצים והבגדים השחורים החליפו את הורודים, כמובן שמאסתי ובזתי לכל המתיקות הזאת. ופתאום הופיע הספר הזה, שהוא חיבור של השניים: של המתיקות והחיספוס. של הטוב והציני. והחיבור בין השניים מאוד מאוד קסם לי, וקוסם לי עד היום. הספר מספר אגדת-עם לפי הנוסחה הקבועה, אודות נסיכה שלא מפסיקה לבכות. ואביה המלך מוכן לעשות הכל כדי שבתו תחייך. כמובן שלא הממון ולא הכוח מצליחים במשימה, אלא רק האהבה האמיתית בין הנסיכה לגנן הארמון, היא שמביאה את השמחה לנסיכה. אבל בספר יש פער עצום בין התוכן הצפוי והכתיבה המתוקה והמחורזת כאילו לילדים, לבין איוריו הגרוטסקים המחוספסים ואף המיניים של אלעד דן. עיוות הדמויות בהתאם לרגש שלהן, ההומור, החופש ותעוזה של אלעד דן, כל אלו היו מקור השראה חזק שלי בגיל ההתבגרות וגם היום.
הדר ראובן בחרה ב-"The Wolves in the Walls", מאת Neil Gaiman, אייר: Dave McKean
זה סיפור מאוד ייחודי בעיני, יש כאלה שיגידו שהוא לא מתאים לילדים כי הוא מפחיד, אפילו מעין סיפור אימה, אבל בעצם מדובר בספר פנטזיה לקטנים, שמדבר על פחד בסיסי של כל ילד בצורה מקורית ואולי פרועה יותר מהמקובל. האיורים של הספר אפלים, מפחידים - ובעיקר מאוד מיוחדים ועשירים. המאייר משתמש בטכניקה מעורבת (משהו שאני מאוד מושפעת ממנו בעבודה שלי) ומצליח ליצור אווירה טעונה ומורכבת מאוד, מה שהופך אותו למעניין במיוחד ומעורר את הצורך לחזור ולהסתכל בו. אף פעם לא פגשתי ילד שקרא אותו ומעניין אותי לחשוב על האופן שבו הוא יכול להשפיע על ילדים.
רותו מודן בחרה ב"יומנה של לוכדת כרישים" מאת אורית ברגמן
יומנה של לוכדת כרישים הוא ספר יוצא דופן במקומותינו. ספר נוער כתוב להפליא, שלא מנסה להתחנף ל"צעירים" בשפה או בתכנים ובכל זאת נוגע בנושאים שהם בליבו של גיל ההתבגרות הסוער: יחסים עם ההורים, זהות, אהבה רומנטית ומאבקים של נערה למצוא עצמאות מחד ומאידך, ביטחון בעולם המבוגרים.
המצפה התת ימי, שהוא הרקע לסיפור, מהווה סימבול יפה לכאוס ולמסתורין הפנימיים והחיצוניים, מעמקי הים מלאים סכנות וסודות אך גם מושכים ומרהיבים והמאבק של הגיבורה להתגבר על הקשיים ולא לטבוע, תרתי משמע, יובילו אותה לניצחון, גם אם הוא מריר במקצת. הספר מסופר בחלקו הגדול דרך רישומים מהמצפה שכביכול צוירו על ידי הגיבורה. הרישומים מלאי חיים ואמת והסיפור שמסופר דרכם תומך בעלילה, מעשיר אותה ונותן חווית קריאה שונה, קלילה ומלאת הומור.
תמונת הכותרת: מתוך The Principles of Uncertainty מאת Maira Kalman