תיק בד - להמתין לשמש

השמש נמצאת בכל מקום, אבל לא בתוך הבית.
כאן יש מעליי תקרה, ומעל התקרה שלי יש עוד תקרה של מישהו אחר.
בסוף, כשהצוואר כבר נמתח לגמרי לאחור, נמצא גג.
זכוכית החלון ממתינה לבוקר, אז השמש תעבור דרכה,
וכשאפתח את התריסים השולחן יתמלא פסים-פסים.
אני מניחה יד בתוך רצועות השמש הדקות בדרך לכוס הקפה.
משבצות הרצפה נדמות לי עכשיו רחבות יותר.
שערות קטנות שלא ראיתי קודם מציצות.
אבק שחשבתי שניקיתי נגלֶה.

יצאתי השבוע החוצה, התיישבתי ליד עץ והמתנתי לשמש.
כשהיא הגיעה, נכנסתי מיד לצילו.
הקרניים פגשו בענפים ומילאו בהם את המדרכה.
עלה ירוק הסתנוור ושינה את צבעו ללבן.
הרוח באה והחזירה אותי הביתה.

האור הוא חומר שחומק בין הידיים.
אם לא נגביל אותו, הוא ימשיך לנוע, להתפשט.
בין שהוא חזק (צורב, תובעני וחושף פרטים) ובין שרך (מטשטש, מעדן
ומחמיא), האור תמיד מחולל שינוי בכל חומר וגוף שהוא פוגש.

תיק בד במהדורה מוגבלת של האמנית הילה טוני נבוק, בהשראת תערוכתה "להמתין לשמש", אשר הוצגה במוזיאון הרצליה.

התיק עשוי 100% כותנה.

הילה טוני נבוק | להמתין לשמש