תודה

ים גדול, אי בודד, ארץ מוזרה ומרחבים לא ידועים — כך עשוי להיפתח רומן הרפתקאות קלאסי. ואמנם, המספר ב"תודה" מגיע בתוך כלוב עבדים, על ספינה, לאי חסר שם. אלא שהכללים באי שונים מהמוכר לנו: עבדים יכולים לרכוב על אופנועים ודברים איומים יסופרו בקלילות בלתי מוסברת. עבד יכול להפוך למלך או לחוות פיצול זמנים או פיצול אישיות. הקורא יוכל לדלג בין סוגות ספרותיות ובעיקר לרוץ בקצב מסחרר במסלולי הדמיון וההומור של המחבר.

 

פבלו קצ’אז’יאן הוא דוגמה לרנסנס הספרותי הסוחף באמריקה הלטינית, ולשחרור הספרות מכבלי ההוצאות הגדולות בעקבות פריחת ההוצאות העצמאיות. קצ’אז’יאן עוסק בחידוש הספרות ובמציאת צורות עכשוויות לספר סיפור. "תודה" יוצא לאור בזיקית כדוגמה לביטוי האושר שבהמצאה ובמשחק הספרותיים. זוהי הצעה לקורא לפתח ציפייה אחרת מספרות: לפנינו טקסט בעל שכבות קריאה רבות, רצוף תפניות והפתעות בלתי פוסקות.