שירה ודקדוק

אמרתי ששם־עצם הוא שמו של כל דבר בהגדרה זה מה שהוא ושמו של כל דבר אינו מעניין משום שמרגע שאתם יודעים את שמו ההנאה של לקרוא לו בשם נגמרת ולפיכך בכתיבת פרוזה שמות כלומר שמות־עצם לגמרי אינם מעניינים. אבל וזה דבר שיש לזכור אותו אתם יכולים לאהוב שם ואם אתם אוהבים שם אז לומר את השם כל מספר שהוא של פעמים רק גורם לכם לאהוב אותו יותר, יותר באלימות יותר בהתמדה יותר בייסורים. כל אחד יודע איך כל אחד קורא בקול בשמו של כל אחד שהוא אוהב. ובכן זוהי שירה לאהוב באמת את שמו של כל דבר שהוא וזו אינה פרוזה. כן כל אחד מכם יכול לדעת זאת.