אישה ותיקה

"אישה ארורה", כינה אותה סבא דב בכל פעם שהייתה מרגיזה אותו, מביאה אותו לנקודת רתיחה. "אישה ארורה", היה קופץ אגרופים, מביט אל הקיר ואז לאט נרגע. כזו הייתה סבתא שלי, דמות ססגונית, מצחיקה וקולנית, פטפטנית ורגשנית, ולפעמים גם מאוד קנטרנית. אישיותה, חייה והתבגרותה בקיבוץ, היוו עבורי השראה והזדמנות לחזור אל שנים שהחמצתי בחברתה. גיבורת הסיפור היא דמות של אישה מתבגרת, אותה אני מזהה בתוכי ככל שעוברות השנים. אני לא רק נכדתה, אלא אישה מתבגרת כמותה.

כששואלים אותי איך אני מצליחה להיכנס לדמותה, לדבר בשפתה, אני עונה כי היא רוכנת אל אוזני ולוחשת את סודותיה, אך במחשבה שנייה, אני מבינה שזו אני, המדברת אל עצמי.

שרון רשב"ם פרופ היא אמנית מזה שלושים שנה. היא מציירת וכותבת מאז שהיא זוכרת את עצמה. את ספרה הראשון, הזמן שכח, כמו את ספרה החדש, הוציאה לאור בעזרת מימון המונים.