חמניות עיוורות

גם לספרדים יש את השואה שלהם שרודפת אותם עד היום, היא מלחמת האזרחים שהתרחשה בין השנים 1939-1936. המלחמה היתה תוצאה של הבדלים פוליטיים ותרבותיים בין מה שכונה על ידי המשורר אנטוניו מצ'אדו: "שתי המדינות בספרד". האחת - ה"רפובליקנים", אשר תמכו בממשלה החוקית של הרפובליקה הספרדית השנייה, והשנייה - ה"לאומנים", אשר מרדו בממשלה. המלחמה גבתה מחיר דמים של בין חצי מיליון למיליון הרוגים, וספרד שלאחריה היתה הרוסה.
הספר חמניות עיוורות מספר את סיפורה של המלחמה מהמבט הכי הומניסטי והכי מכמיר לב שאפשר.
בעצם אין כבר צורך להלל ולשבח את הספר הקטן הזה, כי קשרו לו כבר את כל הכתרים ושיבחו אותו מעל כל דפי המוספים הספרותיים אבל אולי בכל זאת כמה מילים משלנו:
הספר מתחלק לארבעה סיפורים, שבתחילה נראה שאין קשר ביניהם אך בהמשך, מתגלים החוטים שנקשרים בין סיפור לסיפור. כולם סיפורי תבוסה.
שמות הפרקים מספרים לנו שבמלחמה אין מנצחים ואין מנוצחים –כולם מובסים. כולם שותתי דם, כל מי שחי בזמן המלחמה אשם, ואשמתו היא מעצם היותו. הספר הוא מניפסט בלתי מתפשר על לחוסר התוחלת של המלחמה ועל הייאוש והעצב הנורא שאלברטו מנדס, הסופר הנפלא הצליח לתאר.
אלברטו מנדס, כתב את הרומן היחיד הזה בערוב ימיו ולא זכה לראות בהצלחתו הגדולה.
התודה לרמי סערי על תרגומו הנפלא לספר חשוב זה.

תרגם מספרדית: רמי סערי