הרומן "העלם", שראה אור לראשונה ב-1984, הוא החוליה האחרונה בטרילוגיה התל-אביבית של יצחק אוורבוך-אורפז אחרי "בית לאדם אחד" ו"הגבירה". הפעם רשות הדיבור ניתנת לגיבור עצמו, העלם יואב, המגולל את דבריו כמין יומן-במחשבות.

על רקע החברה הצפון תל-אביבית המתנודדת בין אידאולוגיות פוליטיות למיניהן לבין גילויי חומרנות ונהנתנות, מתנהל מסע ההתנסות של יואב, והוא ממוקד בשלושה תחומים עיקריים: חיפוש אינטימיות רגשית ומינית בתחום הפרט; התמכרות לעינוגי הגוף בסעודות רבות משתתפים או במסיבות רוויות סמים ואלכוהול; טעימה ממיזמים אוטופיים של חבורות צעירים אידאליסטיות שתכליתם להביא גאולה לעולם. כאשר כל אלה מתגלים ליואב כמשענת קנה רצוץ, עולים ומבצבצים בו בתדירות גוברת דמיונות ומחשבות על סיום החיים בהתאבדות, עד שהוא מכין לעצמו טקס מוות מלא רוך ונועם בתוך אמבטיית קצף ריחנית, ובידו ספל קקאו מתוק. הקוראים והמבקרים שתהו על סיומו של הרומן התקשו להבין את פשר החלטתו של צעיר כליל המעלות להפנות עורף לכל ערך אישי או קיבוצי ולמאוס בחייו.
אורפז עצמו הציע תשובה מקורית במסתו "האֵם, האהובה והמפלצת", המובאת כאן בסיום הספר. ההנמקה שהציע – הצגת מותו של יואב כקורבן כפרה על חטא קדום – שאובה מהרגשת האשמה הרודפת אותו כל ימיו כלפי אמו שנטש לגורלה בשואה, ובד בבד היא מתקשרת אל העלילה המיתולוגית על אורסטס שרצח את אמו ונענש על כך בידי אלוהים ואדם. כך עיגן אורפז את סיפורו לא רק במציאות הישראלית של שנות היכתבו אלא בתשתיות אישיות וכלליות עמוקות בהרבה, והצליח לשפוך עליו אור חדש ומפתיע.
יצחק אוורבוך אורפז נולד ב-1921 בברית המועצות, ועלה ארצה ב-1938. שירת בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה, וכקצין תותחנים במלחמת העצמאות. ספרו הראשון, "עשב פרא", ראה אור ב-1959. יצירתו כוללת כעשרים ספרים, רובם פרוזה (סיפורים קצרים, נובלות ורומנים) ומקצתם שירה והגות. בשנת 2005 הוענק לו פרס ישראל לספרות. באוגוסט 2015 הלך לעולמו.