מה מתרחש בבניין דירות פריזאי יוקרתי? תלוי את מי שואלים.
גיבורת הספר, רנה, אישה ערירית בת 54, שכבר 27 שנה שוערת בבניין מספר 7 ברחוב גרנל, היא זאת המתבוננת מבעד לדירתה הטחובה בקומת הקרקע, על דיירי הבניין. חלק ניכר מהספר הוא המונולוג הפנימי שלה, המפתיע ברגישותו, ובתובנותיו המדויקות על הטבע האנושי, החברה הצרפתית ומקומו של האדם בעולם.
למרות שהיא חסרת השכלה פורמלית, רנה היא אוטו דידקטית, סקרנית ובעלת כשרון הפשטה וניסוח יוצאי דופן. כפילוסופית בכל רמ"ח איבריה, היא מתבוננת בבהירות על החיים שעוברים לידה, ומשתמשת במיטב הכלים של התרבות המערבית והמזרחית בניסיון להפיק משמעות מחוויית החיים שלנו בעולם הזה. לשם כך היא קוראת לעזרתה את מרקס, טולסטוי, הפילוסופיה האפיסטמולוגית והקולנוע היפני המודרני.
באחת הקומות גרה ילדה בת 12, חכמה ורגישה לא פחות מרנה, גם היא מתבוננת בחיים סביבה בסקרנות אינטלקטואלית, לא אופיינית לגילה. אך ילדה זו, מלאת אכזבה מהאנשים שהיא פוגשת ומחליטה להתאבד בסוף השנה אלא אם כן היומן שתכתוב בשתי מחברות נפרדות ובו תתעד מחשבות מעמיקות מצד אחד ותנועות יוצאות דופן מצד אחר, ישכנע אותה שראוי להמשיך ולחיות.
כשלבניין מגיע דייר יוצר דופן, שתי הגיבורות מגלות צבעים נוספים בעולם שלהן ושום דבר לא ישוב להיות כשהיה.

לא הרבה קורה בספר שרוב ככולו הוא אסופת תובנות נדירות ברגישותן ובדיוקן על הטבע האנושי. תובנות שמעלות לעתים דמעות של שמחה ולעתים דמעות של תסכול אך מעניקות חווית קריאה מרגשת מעין כמוה.
כל הגיג או תובנה, הוא כמו טריגר, שמזמין את הקורא לבדוק עם עצמו מה חשוב לו, מה מעניק לחייו משמעות ואיפה הוא מוצא את היופי.

הנה דוגמה לתובנה ממחברת המחשבות המעמיקות של הילדה הגיבורה:

אנחנו אף פעם לא רואים מעבר לוודאויות שלנו, וחמור מזה. ויתרנו על המפגש עם הזולת ואנחנו מסתפקים במפגש עם עצמנו....
כשאמא שלי מגישה לגברת דה בריי עוגיות מקארון מלאדורה, היא מספרת לעצמה את סיפור חייה ורק טועמת קצת את הטעם של עצמה; כשאבא שותה את הקפה וקורא את העיתון, הוא מתבונן בעצמו במראה בסגנון שיטת קואה (פסיכולוג צרפתי שמאמין בכוח החשיבה החיובית והנחה אנשים לומר לעצמם "בכל יום מצבי הולך ומשתפר מכל הבחינות"- המחברת); כשקולומב מדברת על ההרצאות של הכומר מריאן, היא מברברת על הבבואה של עצמה; וכשאנשים עוברים על פני השוערת, הם רואים רק ריק, כי זה לא הם. אבל אני מתחננת לפני הגורל שייתן לי הזדמנות לראות מעבר לעצמי ולפגוש מישהו.

[עמוד 142]

המחברת, מוּריאֶל בַּרבֶּרי, היא מרצה לפילוסופיה, ילידת קזבלנקה, שלמדה בצרפת ומתגוררת ביפן.
אלגנטיות של קיפוד הוא ספרה השני שכבר זכה בכמה וכמה פרסים וזכויות התרגום שלו נמכרו ל-36 מדינות. הספר עובד לסרט שעלה למסכים בשנת 2009.

תרגמה מצרפתית: שרון פרמינגר