מקדש הזהב

עוד לפני שזכה לראות את מקדש הזהב, ורק על פי הסיפורים של אביו, כבר היה זה בעיניו להתגלמותו המושלמת של היופי. בערוב ימיו לקח אותו אביו לראות את מקדש הזהב, ואגב כך סחט הבטחה מן הכהן הראשי, ידידו מנוער, כי לאחר מותו, ייקח את בנו תחת חסותו.

יופיו של המקדש מחלחל אט-אט אל נפש הנער עד שהוא מתאווה לשרתו רק כדי שלא יהיה עליו להיפרד ממנו.

איך הופך בנפשו של הנער היופי הנשגב הזה לכוח משתק ומסרס? כיצד זה מעורר בו היופי הטהור הזה תיעוב עצמי הרסני כל כך? מה גורם לנער, בהיותו לפרח כהונה במקדש הנשגב, לעשות כל מאמץ להמאיס עצמו על הכהן הראשי שמילא אחר בקשת אביו, והעדיף אותו על פני פרחי כהונה אחרים? מה מניע אותו לחבל ביודעין בסיכוי שהכהן הראשי יראה בו יורש? מה דוחף אותו לזנוח את הלימודים באוניברסיטה שכל כך נתאווה להישלח אליהם? מה מביא אותו בסופו של דבר לשלוח אש באשר היה בעיניו, משחר נעוריו, כליל השלמות והיופי?