נֶהֱגָה בחשכה / ונדה יוקנייטה

אסיה, 180 עמודים
79 ₪
06/06/2011

נֶהֱגָה בחשכה הוא ספר מרגש ומחכים, ספר שמרעיד את הלב. כתבה אותו הסופרת הליטאית ונדה יוקנייטה והוא מבוסס על שיחות שערכה עם ילדים בעלי גורל ייחודי החיים במוסדות שונים. תרגמה את הספר יפה להפליא סיון בסקין.

לורֶטה

כיתה ז', המרכז הליטאי לחינוך עיוורים וכבדי ראייה

ו.י. לך, לילדה קטנה, החיים זימנו כל כך הרבה כאב. מה את חושבת על זה?
לורטה. אני חושבת שהחיים באמת יפים. אנשים שמתאכזבים מהחיים, אולי עדיין לא חוו אותם, אני לא יודעת. אבל יש אנשים כאלה שהתאכזבו מהחיים.
ו.י. באמת לא חסרים אנשים כאלה.
לורטה. באמת החיים יקרים לי יותר מכל, ואם כבר יש משהו יקר מכל בחיים, אז היקרה מכל עכשיו בשבילי זאת אמא.
ו.י. למה?
לורטה. בגלל שאמא בכל זאת נתנה לי חיים, וגידלה אותי, ודאגה לי.
ו.י. את רוצה לומר שהיא חלק מחייך?
לורטה. כן, מין חלק מהחיים שלי. אם כי אני עצמי כבר מאמצת בהדרגה את דמותה.
ו.י. הפכת לזו שמטפלת באמא שלה?
לורטה. כן. עכשיו אני כבר הפכתי למשהו כזה. וגם בגלל זה היא הכי יקרה לי בעולם.
ו.י. משום שהיא לאט לאט נעשית הילדה שלך?
לורטה. היא ממש אמרה ככה: אני הילדה הזקנה שלך. קודם היא היתה אומרת לי שביצה לא מלמדת את התרנגולת, ועכשיו להיפך, אומרת שביצה יכולה ללמד את התרנגולת אפילו .יותר ממה שהתרנגולת עצמה יכולה ללמד את הביצה.
ו.י. מה, למשל?
לורטה. יש מקרים כאלה, שאמרתי לה, שיֵרד גשם, הרי אני מרגישה טוב יותר מאדם רואה, והשכנים מאשרים את זה. אני יודעת על פי ריח האוויר שירד גשם. פעם אחת אמרתי, אמא, תלכי לקניות, אני מרגישה שבקרוב תהיה סערה. והיא אמרה, הביצים לא מלמדות את התרנגולת, אני עצמי רואה על פי השמים, וכל מיני כאלה.
ו.י. ובאמת התחילה סערה?
לורטה. כן. כן. בהתחלה היה בחוץ ריח כזה של אש. אבל השמים עדיין לא היו נורא קודרים, אחרי זה כבר התקדרו.

ו.י. זה נכון שאצל האנשים שלא רואים הראייה מוחלפת על ידי השמיעה?
לורטה. כשהייתי קטנה, סבתא לקחה את הספל שלי. אמרתי, אמא, סבתא לקחה את הספל שלי. אמא אמרה: בטח לא את שלך. היא צריכה לראות בעיניים, ואני שומעת הכל לפי תווים. הרי ספל, כל חפץ מצלצל. יש לו תו. נוקשים בספל בכפית, הוא מצלצל. פעמון גם כן מצלצל. וגם הספל בדיוק ככה. חפצים מצלצלים לא יכולים לצלצל ללא תו. לא יכולים. וכל ספל, גם אם הוא מיוצר בדיוק אותו דבר, מצלצל באופן נפרד. הרי אי אפשר לעשות ספל לגמרי זהה – מילימטר למילימטר. אני חושבת שלא ממש אפשר. הרי חליליות זהות לא מצלצלות כאחת. מורגש שמנגנים שני קולות ולא אחד. לעץ, כמובן, אין תו, אבל הוא בכל זאת מצלצל. אפשר גם לנחש איזה עץ זה. הנה פה, תנור חימום או משהו מזמזם, בכל זאת אפילו לו יש תו – מי.

 

ו.י. אחותך מתה, אביך מת, אמך נשברה, נשארת לבדך לגמרי. מה עבר על נפשך?
לורטה. כאב. וכזה כאב, שלא ידעתי מה לעשות. לא רציתי להישאר לבד, דיברתי עם טייפים, עם שולחנות. ושרתי, והתרוצצתי, נדמה לי שמהכאב. ואולי מהבדידות. כל כך כאב לי.
ו.י. איך אפשר להעלות על הדעת שילדה קטנה תתחזק כל כך, במצב שבו אין מי שידאג לה, יחבק, ירגיע?
לורטה. נותר לב כזה קפוא. אני השתניתי אחרי מותה של אחותי. התחלתי לעשות הכל לבד. לא נתתי לאמא להתקרב. התקלחתי לבד. אחותי לעתים קרובות גם סירקה אותי, סידרה אותי. עכשיו אני כל הזמן מסתרקת בעצמי. אולי רק לפני קונצרט מישהו מסתכל. אני זוכרת את הידיים של אחותי, והכל שונה לגמרי. השתניתי לגמרי, נעשיתי לגמרי עצמאית.
ו.י. האם אפשר לומר שבגלל ייסורייך נעשית חזקה יותר?
לורטה. לא ממש. אני מרגישה כל כך חסרת אונים.

ו.י מה את חושבת, למה אנשים רבים כל כך לא מעריכים את החיים?
לורטה. אולי הם רוצים משהו גדול מהחיים. אבל אין שום דבר גדול מהחיים. אין משהו גדול יותר.

[קטעים מהשיחה עם לורטה]

"ההקשבה היתה חשובה מהשאלות… נדרשה לי זהירות כמעט חייתית. התקשורת עם ילד חירש, כשהוא מאמץ אותך למעמקי עיניו – טוהר שכזה הוא קשה מנשוא. וילד עיוור שומע אותך נושמת… בנֶהֱגָה בחשכה השלכתי עצמי מזירת 'לכתוב על לא כלום במומחיות', פרשתי אל מעבר לגבול ונסוגותי כל כולי אל המקום שבו שוכנים הקשיים והמוגבלויות של החיים עצמם: המוגבלות שלנו לחיות, להביא ילדים לעולם, לאהוב זה את זה. …לא התלבטתי ולו לרגע בקשר לספר זה, הוא יצליח כמו ילד, הוא יצוף על פני המים וישרוד."

 

[מתוך ראיון עם הסופרת]

תרגמה מליטאית: סיון בסקין

 

 

ספרים נוספים שעשויים לעניין אותך