הדרך / קורמאק מקארתי

מודן, 207 עמודים
88 ₪
17/02/2009

אב ובנו הולכים לבדם לאורך כביש בין-מדינתי באמריקה החרוכה. דבר לא זע בנוף פרט לאפר המתפזר ברוח. אובך קבוע מסתיר את אור השמש. הכול אפור והקור מקפיא. המים בנהרות עכורים, וצבע הוא רק זכרון רחוק. הם הולכים לכיוון הים, למרות שאינם יודעים מה מצפה להם שם. אין להם דבר פרט לבגדים הבלויים שלגופם, עגלת סופרמרקט מקרטעת, אקדח טעון בשני כדורים והאחד את השני. (מתוך גב העטיפה של הספר)

הסיפור של מקארתי הוא סיפור על הימים לאחר קץ האנושות המוכרת לנו. אין לנו מושג מה קרה בעולם האפוקליפטי המתואר בעלילה, שמותיהם של האב ובנו, מהיכן הגיעו ומתי החלו את המסע שלהם להישרדות ללא תקווה. אין לנו מושג מה קרה לאנושות בכללותה; אנחנו רק יודעים לפי הילד, שישנה חלוקה מזוועת של צורת ההישרדות: האנשים הרעים אשר בחרו לצוד את בני מינם ולאכול אותם (ישנם תיאורי קניבליזם קשים מאוד בספר) והאנשים הטובים – אלה שבחרו להישאר אנושיים עד מוות.
את מסעם עושים האב ובנו על כביש סלול, בלתי נגמר כאשר העולם שסביבם הוא עולם של מוות מוחלט: אין בו צמחיה חיה, אין בו בעלי חיים, אין בו אור שמש, או בו מים נקיים. יש בו רק סכנות מכל עבר של פגעי מזג האוויר, מחסור נוראי באוכל והנורא מכל: האנשים ההם, אשר בחרו לשרוד באכילת בני מינם.
האב ובנו, לאורך כל המסע הסיזיפי, לא מגיעים לשום מקום שאינו דומה למקום הקודם שבו ביקרו: עיירות שרופות, צמחייה מתה, גופות ישנות ומיובשות, סופרמרקטים בזוזים זה שנים על גבי שנים. כלומר, העולם מתקיים בצורה הנגלית לנו בספר כבר עשרות ואולי מאות שנים, אין לדעת, מדי פעם מתגלה מזון ישן, רקוב או משומר אשר ממשיך לקיים את השניים.
ובכל זאת האהבה הענקית בין האב ובנו היא התקווה האחרונה אשר נותרה להם בחייהם. כל עוד יש להם האחד את השני, הם יכולים להמשיך ולשרוד את המסע הארוך והנורא לכיוון הים: שם האב חושב שאולי יהיו אנשים טובים ואולי מעט אוכל. דמות האב בספר היא דמות שמלאה בחמלה ובאהבה רבה לבן הקטן: האב עושה הכול כדי לשמור על שפיותו של בנו והכי חשוב: שומר על רצונו של הבן להמשיך ולחיות. להמשיך ולנסות לשרוד למרות שאין דבר המעיד על שינוי באופק.
הספר עוסק בנושאים פילוסופיים רבים של מוסר ואנושיות במצב הישרדות קיצוני, שאפשר להשליכם גם על עולמנו שלנו: על חופש מול פטליזם ועל האהבה, שהיא-היא הכוח המוסרי האחרון שנותר.
סגנון הכתיבה של מקארתי הוא תיאורי ויבש. כאילו ללא רגש. אין תיאור רגשי של הדמויות: אנחנו יודעים מה הן חושבות וחשות, מעט-מעט נדע על רגשותיהן. הספר הוא תיאור ארוך, מר ואינטנסיבי של העולם אחרי הסוף. אין בו רגע אחד דל ואין בו רגע אחד שלא תראו את האדמה החרוכה, שלא תחושו את הקור העז, החרדה האיומה והרעב של האב ובנו,שלא תחושו את החמלה הענקית ואת האהבה הגדולה מהחיים השוררת בין האב לבנו. לי זה מזכיר את הטרמינולוגיה הנוצרית על אלוהים ובנו ישו.

התרגום מצוין ושומר על רוח העלילה כפי שרק מקארתי יודע לכתוב אותה. ללא ספק, אחד הסופרים החשובים והטובים ביותר של המאה שלנו. הספר הזה הנו ספרות דגולה במיטבה; אלמותית, קלאסית, מופתית. נותר לכם רק לרוץ לחנות, לחטוף מהר ולנגוע בכתיבה שרק אלוהים כנראה מסוגל לחטוא בה.

מאנגלית: אמיר צוקרמן
עורכת הסדרה: אורנית כהן ברק

 

 

ספרים נוספים שעשויים לעניין אותך