לכבוד העורכים, מגזין הניו יורקר

15 במרץ 1933

רבותיי,

אני מניחה שאפילו להטוטי זריזות ידיים יעניינו אתכם יותר מאשר פנייה בדבר משרה בכתב העת שלכם, אבל, כרגיל, אנחנו לא תמיד מקבלים את מה שאנחנו רוצים.

אני בת 23, ומשחרת לטרף בניו יורק בששת השבועות האחרונים. האמת היא שכבר הייתי תושבת ניו יורק בעבר, בשנים 1931–1930 כאשר למדתי פרסום בבית הספר לעסקים של אוניברסיטת קולומביה. אני בעצם דרומית, ממיסיסיפי, המדינה הנחשלת ביותר של אומתנו, ולכן אילן היוחסין שלי כולל את וולטר ה׳ פייג׳, אשר, לרוע מזלי, כבר אינו חלק מדאבלדיי־פייג׳ , שכבר אינה כלל דאבלדיי־פייג׳. (1) אני בעלת תואר ראשון (1929) מאוניברסיטת ויסקונסין, שבה, חסרת דאגות לחלוטין, התמחיתי בספרות. בשמונה־עשר החודשים האחרונים דעכתי לי במשרד משלי בתחנת רדיו בג׳קסון מיסיסיפי, כתבתי תסכיתים, דרמות, פרסומות למזון לבהמות, מונולוגים של סנטה קלאוס ומערכונים לביטוחי חיים. הפסקתי עם זה.

לגבי הדברים שאוכל לעשות למענכם – לאחרונה צפיתי במספר מוגזם של תמונות בגלריות ובסרטי קולנוע של 15 סנט, ואני מאמינה שאוכל לכתוב עליהם ביקורות מנקודת המבט המרוחקת והחדה שלי; למעשה, רק לא מזמן טבעתי מושג בנוגע לציוריו של מאטיס לאחר שהתבוננתי ביצירתו האחרונה בגלריית מרי הרימן: קונקובינאפליות. זה מראה לכם כיצד המוח שלי פועל – זריז ורחוק מהעניין עצמו. אני קוראת ברעבתנות ממש ומסוגלת גם לייצר דעה לאחר מכן.

מאז שקניתי שטיח קיר עם הדפס הודי, מספר לא מבוטל של תקליטים ממר נוסבאום שמלקט אותם ועותק זעיר של הרוחצת של סזאן (זה מראה לכם שאני קוראת באי. אי. קאמינגס, אני מקווה), אני להוטה להשיג דירה, שלא לדבר על פטפון נייד קטן. כמה הייתי רוצה לעבוד אצלכם! פסקה קטנה בכל בוקר, פסקה קטנה בכל לילה – במקרה שלא תוכלו להעסיק אותי מהבוקר עד הערב, למרות שאני יכולה לעבוד בפרך. אני גם יכולה לצייר כמו מר תארבר (2), למקרה שיטבע. למדתי רישום פרחים.

אין לדעת לאן אגיש את מועמדותי אם תסרבו לי; אני מבינה שזה לא יזיז לכם, אבל קחו בחשבון את ברירת המחדל שלי: אוניברסיטת צפון קרוליינה מציעה לי 12 דולר כדי לרקוד ב״קונגו״ של וצ׳ל לינדסי (3). אני מקפצת בקצב הקונגו. אלה הם טיעוניי, ואני שבה ומדגישה שאני עובדת מסורה.

שלכם בנאמנות,

 

 ____

  1. וולטר היינס פייג' היה עיתונאי ומוציא לאור אמריקאי. חברת דאבלדיי-פייג' היא הוצאה לאור ניו יורקית שהיה אחד מבעליה (כל ההערות הן של המתרגם).
2. ג'יימס תארבר היה קריקטוריסט של הניו יורקר. בשל בעיית ראייה הוא פיתח שיטת רישום ייחודית שאחת הביקורות עליה הייתה שנראה כאילו הוא מצייר מתחת למים.
3. וצ'ל לינדסי היה משורר אמריקאי שנחשב לאבי השירה המבוצעת. הוא החל לחבר בין קריאת שירה למיצג. "קונגו" היא פואמה ארוכה שלו, המורכבת מתחביר המחקה מקצב אפריקאי. 

 

מאנגלית: יהונתן דיין

מתוך גיליון "שיטוט" של גרנטה – כתב עת לספרות מקומית ובינלאומית 

סיפור פשוט חנות ספרים