כל מוכר ספרים מחזיק באמתחתו מאגר סיפורים על מקרים שקרו לו תוך כדי עבודה. השילוב של עבודה עם אנשים ועם ספרים מכיל לא מעט פוטנציאל למקרים מעניינים. רובם של המקרים הללו די משעשעים, כמו זה שקרה לקולגה שלי ברשת בה עבדתי, כשלקוחה התקשרה וסיפרה שהיא רכשה ספר לא מזמן וחסרים בו שני העמודים האחרונים. נאמר לה שהיא יכולה לגשת לאיזה סניף שתרצה ולהחליף אותו בעותק חדש, אך היא טענה שהיא אינה מרגישה טוב ואין בקרבת מקום סניף שנוח לה לגשת אליו, כך שהיא מעדיפה שיקריאו לה בטלפון את שני העמודים האחרונים בספר. נועה אוסטרייכר חולקת כמה רגעים כאלה- ובעיקר דברים שהמוכרות המתוסכלות היו רוצות לומר אך מתאפקות- עם קוראיה, וכשקראתי את הפוסט שלה הוא שימח אותי מאוד, משום שהמקרים הללו קרו כל הזמן ברשת, אבל לא קורים כמעט בכלל ב"סיפור פשוט".

אך ישנם גם מקרים מרגשים. הרי לכל אחת מאיתנו, אני מקווה, יש כמה ספרים שגורמים לה התרגשות, שמזכירים לה מה חשה כשקראה בהם, באיזה מקום בחיים הייתה כשקראה. מעבר לזה, הגילוי שבספר חדש של סופר אהוב או במציאת ספר שלא נמצא בחנויות אחרות גם הוא צופן הבטחה להתרגשות, לגיל, ובמפגשים הקטנים הללו אני תמיד שמחה להימצא – בין אם כצופה מן הצד ובין אם כשותפה לשמחה. כך, למשל, לאחרונה הזדמן לנו לחוות רגע כזה כשאישה גילתה אצלנו את הספר החדש והמקסים של חיים גרוסמן וחגי מרום, "מסטיק של פעם", ספר שמכיל אוסף עצום של עטיפות מסטיקים ישנות (כתבה וראיון שנערכו ב"הארץ" על הספר). הסתבר שבמשפחה שלה מחפשים כבר שנים את עטיפת המסטיק עליו הופיע אביה, שחקן נבחרת ישראל בכדורגל, והנה הוא מופיע, בספר. להיות שם ברגע ההוא, בעת הגילוי, לשמוע את שיחת הטלפון הנרגשת לאמה, היה נהדר. בנוסף לכך, מאחר ואנחנו מכירות את חגי מירום, עזרנו לה ליצור קשר איתו כך שמשפחתה תוכל לפגוש אותו ולראות את העטיפה המקורית. מי ידע שעטיפת מסטיק ישנה יכולה לרגש כל כך?

אבל מעבר למקרים חד-פעמיים נחמדים שכאלה, כחנות קטנה שקיימת כבר כמה שנים טובות, אנחנו לאט לאט מבינות שדווקא הלקוחות הלא חד-פעמיים הם אלה שאיתם אנו גדלות ומפתחות את המרחב הספרותי הבינאישי שלנו. יש לנו את הקהל הקבוע שמתוכו צומחות לעיתים שיחות מרתקות – על ספרים אבל דרכם גם על החיים – ולא נכחיש שיש לחלקנו כבר סיפורים על לקוחות שהפכו לחברות וחברים טובים ולחלק בלתי-נפרד מחיינו. ולהבדיל מהם נזכיר את ליאור שאיננו איתנו עוד, חבר יקר שגילה איתנו ספרים – עליהם כתב לא מעט בבלוג שלו, ואנחנו למדנו ממנו קצת על נפלאות החיים.
כחלק בלתי-נפרד מהקהל הקבוע שלנו ישנם גם המשתתפים בסדנאות הכתיבה שאנו מארחות בחנות. כשהתחלנו לערוך כאן סדנאות כתיבה, המטרה שלנו הייתה להגדיל ולהעמיק את המרחב הספרותי. שמעבר לחנות שמחזיקה ומוכרת ספרים, נהיה גם חנות שבה נפגשים אנשים ועוסקים במילים, כזו שבה נכתבת ספרות. הסדנאות עשו הרבה יותר מזה: הן הביאו לנו קבוצות-קבוצות של חברות (וחברים, בינתיים רק שני גברים אמיצים בין הנשים), של כותבים שמרגישים פה בבית, באים לבקר, משתפים אותנו בכמה חוויית הסדנה הייתה עבורם משמעותית. "למיקום עצמו היתה בעיני השפעה גדולה.", כותבת רותי, אחת ממשתתפות "גוף ראשון", סדנת הפרוזה האוטוביוגרפית למנחה, עדי שורק. "ספונות בין הספרים, בסמוך לחלון, מעגל סגור של פרגון ואהדה רבה, מובלות ביד אמינה ובוטחת; מעין בועה, שבתוכה גם נמצאות הנשים המקסימות מ"סיפור פשוט" שנותנות לנו הרגשת בית מפנקת עם תוספות שהן מעל ומעבר למצופה – כל אלו הוסיפו לטעמי לכל החויה כולה."
אבל הקבוצה האחרונה היא כנראה המרגשת והמצמיחה מכולן: אנחנו שמחות לבשר שיש כבר דור קטנצ'יק (ואיכותי במיוחד!) של ילדים שגדלים כאן. הורים צעירים שהגיעו לקנות לילדים שלהם את הספר הראשון והמשיכו לבוא ולבקר ככל שהילדים גדלו, ילדים שבחרו את הספר הראשון שקראו לבדם ואנחנו זוכות ללוות אותם כשהם ממשיכים לספרים הבאים ומגלות מחדש איתם את חדוות הקריאה – אין מספק מזה עבור מוכרת ספרים, ואנחנו מקוות להמשיך ולצבור עוד ועוד סיפורים מרגשים שכאלה.