יש ימים בהם קריאה בטקסט מן הסוג הבא מעוררת איזה רגש רדום או הזדהות עמוקה; "לדממת ההרים יש עומק שאין לעמקים. לכל אחד מהם דממה משלו; הדממה השוררת בין העננים וזו השוררת בין העצים הינן שונות במידה רבה; הדממה בין שתי מחשבות אין בה זמן; דממת העונג והפחד הינה מוחשית. הדממה המלאכותית, שבידי המחשבה לייצר, הינה מוות; הדממה שבין הרעשים הינה היעדר רעש, אך היא איננה דממה, כפי שהיעדר מלחמה אינו שלום. הדממה האפלולית של קתדרלה, של מקדש, היא רבת שנים ויופי, היא נבנתה בידי האדם במיוחד לשם כך; ישנן דממת העבר ודממת העתיד, דממת המוזיאון ודממת בית-הקברות. אך כל זה איננו דממה.”
 
 האבחנות הדקות הללו בדבר מושג פשוט כל כך כדממה מופיעות בספר הקטן "יומנו של קרישנמורטי" שיצא לאור לפני מספר שנים בתירגומו היפה של ינץ לוי. ג'ידו קרישנמורטי היה פילוסוף הודי אשר נחשב לאחד מן המורים הרוחניים הגדולים של העת החדשה. בניגוד לפילוסופיים מזרחיים אחרים בני דורו, קרישנמורטי לא היה גורו, לא היתה לו קהילת חסידים או אשראם גדול בו הנהיג קהילה רוחנית, במקום זה, הוא נדד ממקום למקום בבדידות ובצנעה וביקש לקיים שיחות על אודות קיום ותודעה עם האנשים השונים שפגש במסעותיו.
 
 
במקבצי הזמן שעוברים עלינו בעבודה, בתנועה או בתכנון תוכניות, נדיר מאד למצוא את הזמן להתבוננות מן הסוג שמציע קרישנמורטי, נדיר להשתחרר מן המחשבות המעגליות, הטורדניות אפילו, להשתחרר מהן באמת ולהביט בעולם בעיניים בהירות. נדמה שהקריאה בספר "יומנו של קרישנמורטי" מאפשר מרחב התבוננות ונשימה מן הסוג שחסר לנו כל כך בערים שאנו מתגוררים בהם, בבתים עמוסי המטלות בהם אנחנו מבלים את מרבית זמננו, מרחב מן הסוג שקשה כל כך לחוות בחיי היום יום.
 
 ביומן החלקי הזה, שהוא אחד מן הספרים ההיחידים המתארים את תורתו שכתב קרישנמורטי בעצמו, מתאר הפילוסוף הצנוע את מסעותיו וחוויותיו בטבע ואת מחשבותיו העמוקות והפשוטות לגבי התבוננות בעולם. באופן מעניין, מצליח קרישנמורטי להעביר את התחושה שהתתבוננות הזאת היא בעלת משקל וחסרת משקל בעת ובעונה אחת. קרישנמורטי כותב על קשב ומודעות שמתקיימים תוך כדי תנועה בעולם ולא דרך התנתקות ממנו. דגש מיוחד קיים בכתביו על החשיבות של החוויה הפרטית.. לתפיסתו, רק  האדם בעצמו יכול לגלות את משמעות חייו האמיתית כדי להגיע לחירות פנימית, ללא אחיזה בסמכות חיצונית מכל סוג, כולל כזו של גורו או מדריך רוחני אחד. אולי זוהי הסיבה שיומנו של קרישנמורטי הוא ספר פשוט ויפה כל כך לקריאה, זהו ספר הגות פילוסופי שאיננו דורש מאיתנו דבר מלבד ההתבוננות הבלתי ממוסכת בעצמנו ובעולם.
 
 על אף היופי הרב כל כך השוכן בכתביו של קרישנמורטי, יש תקופות בהן קשה יותר לקרוא טקסטים מן הסוג הזה. לפעמים פשטות ברורה שכזו נדמית רחוקה כל כך מסגנון החשיבה הרגיל שלנו או מנותקת כל כך מאספקטים אחרים של החיים שקשה לספוג אותה. בימים כאלה כיף להתעמק בספר כמו "הספר האמיתי של פריחת הדרום", אשר תורגם לעברית, כמו טקסטים סינית רבים וחשובים כל כך, על ידי דן דאור. הספר,  אנתולוגיה המיוחסת לג'וּאנג ג'וֹ בן המאה ה-4 לפנה"ס, הוא חיבור יחיד במינו: גם הוא מציג מחשבות פילוסופיות הנוגעות בקיום האנושי, אך עושה זאת באופן שונה לחלוטין. הוא מצייר את העולם בצבעים רעננים בעזרת שירה וסיפורים, ספקנות ואמונה אך בעיקר בעזרת הומור מחודד ומשתובב, הומור שנדיר כל כך למצוא בכתבים פילוסופיים מסוג כלשהו. החינניות של היצירה הזו הופכת את חווית הקריאה בטקסט הפילוסופי העתיק למעין משחק מחשבה מורכב ומעורפל, הוא מאפשר לנו הפוגה נפשית מיוחדת במינה, כזו שאינה מחייבת הרהור עמוק ומסתגר בכדי למצוא קצת איזון, אלא להיפך, זוהי הפוגה שמאפשרת לנו לצחוק ולהנות מן החיפוש אחר היופי והשקט המסתתרים בעולם שסביבנו.
 
 
ובכל זאת, יש ימים שבהם אפילו הקריאה הפשוטה בתיאורי הטבע המשעשעים ובמחשבות המתפתלות בעניין נדמים כמאמץ גדול מדי. הפסקה, ואפילו קצרה ביותר, מן הקיום העמוס והטרוד של היום יום, נדמית כמעט בלתי אפשית והפער בין השקט הצלול והמדדיטיבי מן הסוג שקיים בשני הספרים הללו הזה לבין העולם הפרטי שלנו נדמה פשוט גדול מדי.
 
פער מן הסוג הזה חווה ג'ק קורנפילד, פסיכולוג מערבי ונזיר בודהיסטי, על בשרו כאשר חזר מתקופה ממושכת, בה הוכשר כנזיר בתאילנד, למולדתו ארה"ב. קורנפילד מתאר בספרו "הלב הנבון" כיצד כאשר חזר לשגרה הקודמת שלו, חווה קשיים ממשיים הדומים לאלה שחווים כולנו, קשיים במערכות היחסים שלו בנוסף לכאלה הקשורים בכסף ופרנסה או הגשמה העצמית. הוא מסביר בספרו כיצד הבין אז כי המדיצטיה הדוממת אותה רכש ותרגל בשנים שעשה במזרח אינה מתאימה לחלוטין למציאות חייו כפי שחווה אותה. הוא החליט לשלב יסודות מן הפסיכולוגיה המערבית והמזרחית כאחד לכדי שיטה פשוטה יותר לעיכול וליישום בחיים שמחוץ למנזר. את התובנות שרכש לאורך השנים קיבץ קורנפילד ב"לב הנבון" שהוא אחד הספרים הנגישים, הקריאים אך גם המעמיקים ביותר שניתן למצוא בנושא תרגול של חמלה ו"טוב לב אוהב".
 
קורנפילד מביא בספר סיפורים רבים של אנשים שפגש ועבד עימם באופן אישי. כתיבתו אינו מעורפלת כלל וגם אינה שיפוטית או נוקשה. בניגוד לספרים אחרים מן הסוג הזה אשר עלולים לעורר רתיעה או הסתייגות, נדמה כי ה"לב הנבון" מדבר בדיוק אל המקום שלכולנו קשה כל כך לעצור ולמצוא, המקום האוהב, השקט, הזוהר, אשר מסתתר לפעמים כל כך עמוק עד שקשה לנו אפילו להאמין שהוא קיים. זה קצת מפתיע אבל תוך כדי קריאת הספר כמעט ואין ברירה אלא לשחרר קצת את השיפוטיות שאנחנו נושאים עימנו כלפי עצמנו, קשה שלא לנשום קצת יותר עמוק ולראות קצת יותר טוב לב צץ ומופיע סביבנו.
 
 
לא תמיד קל להתחבר לספרים שעוסקים בפילוסופיה מזרחית או בתרגול פילוסופי שיכול להשתלב באופן שבו אנו חיים. קיימים ספרים רבים בנושא  שנדמים מנותקים ואווריריים מדי בכדי להתאים לחוויה הבסיסית שלנו ומצד שני כאלה הנדמים מעורפלים ופילוסופיים כל כך שהם קשים מאד להבנה. שלושת הספרים הללו מצליחים לאזן בתוכם, כל אחד באופן שונה לחלוטין, רצינות וקלות כמו גם איזה סוד עמוק השוכן לצד בהירות שמשית ופשוטה. הם מהווים מדריכים נהדרים למסע מכל סוג שהוא, כיוון שהם נכתבו בראש ובראשונה עבור המחברים שלהם, הם אינם זועקים איזו בשורה או נבואה, אינם מתחכמים או מצטעצעים, רק מלווים בזהירות ולעומק את הטיול הארוך והמסקרן בעולם הגדול והרחב שלנו.