על האוצרות / ציפי גוריון

על האוצרות / ציפי גוריון

סיפור פשוט דצמבר 06, 2011

כשהתחלתי לעבוד בחנויות ספרים נראה לי טבעי לגמרי לארגן ערבי הקראה ומפגשים עם סופרים ועל סופרים בחנות. ברשת בה עבדתי זה קורה, אבל זה לגמרי לא קשור בבניית ארון הספרים של חנות הרשת. כשפותחים חנות חדשה, שולחים מהמחסן את הספרים הנמכרים ביותר בכל נושא - וזהו! לא אלאה אתכם ביותר מדי פרטים, אבל כדי לארגן ערב כזה היה צורך בשיתוף פעולה בין ההוצאה, הסופר, יחסי הציבור ומפיקת האירועים של הרשת ובעיקר - תקציב פנוי. אף אחד לא באמת חשב שהקשר בין המוכרת לבין הסופר או הסופרת יכול להשפיע על המכירות. כשהגעתי ל"סיפור פשוט", ובכן, יצירת מפגשים מסוג זה הייתה חלק מהגדרת התפקיד שלי.

אם כך, באחד האמשים שוחחתי עם סופר על ערב השקה לספרו האחרון. הצעתי שיארח סופר אחר. "מה איתו?", שאלתי, "הוא חבר שלנו". "כן, אני יודע", השיב הסופר הראשון, "הוא אמר לי שבכל פעם שהוא עובר ליד חלון הראווה שלכם הוא רואה ספרים שלו או של חברים שלו". מהו חלון הראווה שלנו? ואני לא מתכוונת דווקא לחלון הפיזי, למרות שאפשר לנחש די מהר אילו ספרים ימצאו את דרכם אל חלון החנות, אילו יוצגו בצורה צנועה יותר ואילו יחזרו אל ההוצאה באותו ארגז בו הגיעו. לפעמים זו תהיה בחירה אירונית, לפעמים בחירה סרקסטית, לפעמים מתוך אהבה, והרבה מתוך אמירה חברתית, תרבותית, ביקורתית, גם זה חלק מהגדרת התפקיד.

למי שלא מכיר את התהליך, אספר שכל הספרים מופצים אוטומטית לחנויות הספרים. כשבמרבית חנויות הספרים בארצנו חלון הראווה משקף הוצאה שבחרה לשלם כסף על הצגת ספר אחד, או 'פרויקט' כלשהו שמקודם על-ידי רשת, בחנויות הספרים העצמאיות יש לנו את הפריווילגיה הנהדרת להחליט אילו ספרים להציג לעולם, אם מדובר בספר ילדים חדש שהתלהבנו ממנו (עכשיו זה "נונה קוראת מחשבות" של אורית גידלי), ספר בישול שאנחנו רוצות שכולם יכירו (“Plenty” של יותם אוטולנגי), ספר אמנות שהגיע זה עתה ("בחצרות החסידים" של גיל כהן מגן) או פרוזה חדשה של סופרת שכולנו אוהבות ורוצות שכל מי שעובר יראה שיצא לה ספר חדש ("רישום של העבר" של וירג'יניה וולף). אפשר לקרוא לזה התנשאות, אנחנו בוחרות לקרוא לזה "אוֹצרוּת". תהליך האוצרות נעשה באופן ידני. זה תהליך של בוררות, של בחירה, של טעם ושל ביקורת של כל מי שעובדת בחנות וזה לא נגמר בחלונות הראווה.

בפעם הראשונה שבה הסתכלתי, ממש, על מלאי הספרים שיש לנו בחנות, הופתעתי לגלות כמה וכמה ספרים שהתרגלתי בחנות הרשת לומר ש"אין יותר, כנראה כבר הפסיקו להדפיס". אם כן, דעו לכם, כשאתם מקבלים את התשובה הזו לא כדאי תמיד לקבל אותה כמובנת מאליה. העניין הוא, שספרים שיצאו לפני כמה שנים ולא מכרו מי-יודע-מה פשוט יוצאים מהמלאי של הרשתות, אבל דווקא כן יושבים במחסני ההוצאות ומחכים שמישהו יזמין אותם. ספרי שירה שיצאו לפני שנים, פרוזה מתורגמת מכל העולם, ספרות עברית ותיקה שהתרגלתי לומר שאי-אפשר להשיג - רבים מהם דווקא אפשר. בהתחלה אמנם היה בזה משהו קצת מערער: התרגלתי להיות "עילוי" ספרותי שמכיר כל ספר שנמצא בחנות ויודע מיד מי כתב אותו ואיפה למצוא אותו, אבל מסתבר שזו לא חכמה גדולה כשמדובר במחזור של כמה עשרות אלפי ספרים שחוזרים על עצמם ורק מתרענן בספרים חדשים ו"נפטר" מישנים או לא נמכרים. וזה רק במקרה של הספרים בעברית.

ובאנגלית? מי שהחלפתי התחילה תהליך מדהים של אוצרות מדפי האנגלית, ההנחיה שקיבלה בהתחלה היה לבנות את ארון הספרים האנגלי שלנו כך שיהיה מיניאטורה של "סיפור פשוט" בעברית. לפיכך תמצאו אצלנו די הרבה ספרים על כתיבה (Story, Bird by Bird, The Right to Write ועוד שפע) ועל מוזיקה (מסדרת 33 ו-1/3, הביוגרפיות של פטי סמית', ניק דרייק ועוד) ובכלל, אוסף מרשים מאוד של פרוזה מעולה וספרי עיון שלא ידעתם על קיומם.

בזכות המבחר העשיר באנגלית, אנחנו יכולות להרשות לעצמנו שלא להחזיק בספרי פרוזה שלא זכו לתרגום הולם בעברית, ספרי פעוטות קשיחים שמודפסים מחדש בסין, עם איורים דהויים והשמטה של מילות השיר, ספרים שהפכו אותם למשחק, וספרי ניהול. כולם בעינינו ספרים שאפשר להשיג בכל חנות ויתפסו מקום על חשבון פרוזה, שירה, אומנות, ספרי עיון וספרי ילדים ראויים אחרים, וזה נכון, אגב, גם לגבי ספרות אנגלית וגם לגבי ספרות עברית. מה שקורה כתוצאה מכך הוא שהאנשים כבר לא מחפשים אצלנו את הספרים האלה, ואפילו תיירים שמגיעים לפה משתהים מול אוסף הספרים באנגלית, ומספרים לנו שגם הם סובלים משיקולי הרשתות בארצות המוצא שלהם. מאחר שמדי יום מגיעים ספרים חדשים (כמעט 30 ספרים חדשים בשבוע), אנחנו מתעסקות לא מעט עם שאלות של אופי ושיקולים שעולים ללא הרף בהרכב האוסף שלנו.

לאחרונה, למשל, בעקבות ערב שערכנו עם רלה מזלי לרגל צאת ספרה "קוראת בתמרים", אמרה רלה שהיא חושבת שאין מקום יותר פמיניסטי מ"סיפור פשוט". אני חשבתי שיש אמנם מספר מדפים בחנות המוקדשים לנשים, אבל שלא רק לזה היא התכוונה. זה המקום שבו שש נשים עובדות, בוחרות ספרים, קוראות, כותבות ושואלות "צריכה עזרה?". עוד על נשים וחנויות ספרים, ברשימה הבאה.