במקבצי הזמן שעוברים עלינו בעבודה, בתנועה או בתכנון תוכניות, נדיר מאד למצוא את הזמן להתבוננות מן הסוג שמציע קרישנמורטי, נדיר להשתחרר מן המחשבות המעגליות, הטורדניות אפילו, להשתחרר מהן באמת ולהביט בעולם בעיניים בהירות. נדמה שהקריאה בספר "יומנו של קרישנמורטי" מאפשר מרחב התבוננות ונשימה מן הסוג שחסר לנו כל כך בערים שאנו מתגוררים בהם, בבתים עמוסי המטלות בהם אנחנו מבלים את מרבית זמננו, מרחב מן הסוג שקשה כל כך לחוות בחיי היום יום.

להמשך קריאה
7 בפברואר, 2012

There is a primeval element that lies in the widespread tradition of dressing up. A sort of longing for our different selves, the ones we could have been, used to be or want to be. Usually we probably aren’t brave enough to actualize our real wishes and fantasies or our hidden self with a costume. When we are younger we are led to the “correct” categories that are age and gender appropriate during holiday's dedicated to costume wearing or costume parties and when we are older it always seems a bit much. But the concept of a possible hidden version of ourselves or an image that embodies other parts of us lies in the cracks and folds of the imagination. Occasionally, this concept shines through in art, especially in wonderfully fantastic art.

להמשך קריאה